הבוקר יצאנו מוקדם למחנה זקסנאוזן (תודה לאבא של ג'וד על התיקון).
אתר הזכרון נמצא בעיירה אוריינינבורג בגרמניה המזרחית.
מזג האויר הקפוא ליווה אותנו לאורך כל הביקור (אל דאגה...הילדים התלבשו טוב).
במחנה קבלנו הדרכה מצוות המכון.
למדנו על מה שהתרחש במחנה בין השנים 1933 עד 1945. על הזוועות שקרו במקום ועל הקרבנות השונים (יהודים, קומוניסטים, מתנגדי משטר, שבויי מלחמה, צוענים, אנשי כמורה, לה"טבים ועוד) שעונו ומצאו את מותם במחנה.
המדריכים ספרו לנו על שיטות ההונאה ועינויים שהשתמשו הנאצים ואיך תמרנו אוכלוסיה שלמה לשתף איתם פעולה במעשיהם.
המחנה שימש מודל ומפקדה ראשית של מתכנני הזוועות במזרח( מחנות ההשמדה בפולין).
אחרי המלחמה המחנה נפל לידיהם של הקומוניסטים אשר הנציחו את הזוועות שקרו לאסירים הרוסיים ובמקביל דאגו למחוק את העובדות האחרות...אשר ראו לאור רק לאחר נפילת החומה.
בסוף הסיור הגענו לתחנה Z במחנה, שם התבצע הרצח ההמוני בין השנים 41 ו45.
במקום ניצבת אנדרטת זכרון, ליד מה שנשאר מתאי הגזים והקרמטוריום.
הילדים קיימו טקס משותף מרגש אותו
תכננו מראש.
בדיע, יאלנה ויעלי הקריאו בשלושת השפות )ערבית, עברית וגרמנית) את הקטע הידוע שחיבר הכומר מרטין נימלר "כשהנאצים באו לא השמעתי את קולי...".
לאחר מכן עמדנו יחד לדקת דומייה, הדלקנו שלוש נרות זכרון והנחנו פרחים.
המעמד הזה, בו נוער גרמני, יהודי וערבי לומדים ומכבדים זכרון ביחד של אירועים היסטוריים שעצבו את האנושות ...גם אותם אירועים המתחבאים בפינות אפלות ביותר של האנושות..יש לו ערך חינוכי עצום.
המבוגרים והצעירים בינינו ...כולנו התרגשנו מאוד.
לאחר מכן עשינו תפנית של 180 מעלות...נסענו לברלין המוארת אורות שווקי קריטמס. הילדים קבלו זמן חופשי עם מארחיהם לקניות ובילוי משותף.
קשה לתאר במילים את ההתלהבות ואושר שלהם...את היחד והכיף.
שולחת לכם את המילים של הטקסט שהילדים הקריאו בערבית ובעברית ומעט תמונות מהיו
